^א וכן הגירסא ברש״י, ולפנינו בגמ׳ הגירסא: קלות.

^ב לכאורה משמע מלשון זה דאין החשש שיבוא על שתיהם בזמן שמתיחד עמהן, אלא שמבטיחה שיבוא עליה לאחר זמן, וצ״ע. אך ברש״י ד״ה דעתן כתב ושתיהן נוחות להתפתות ומשמע דהחשש הוא דיתפתו שיבוא עליהם בזמן היחוד. וכ״מ בתוס׳ ר״י הזקן. ולכאורה יש לומר דנפק״מ בזה למה שכתב הרא״ש סי׳ כז דהטעם דלשיטת רש״י פב, א מותר להתיחד עם שלש נשים הוא משום דאי אפשר לו לבעול כולם [או משום דכיון דאיכא טובא אי אפשר דלא מגלו אהדדי], דלשיטת רבינו כאן דהא דדעתן קלה היינו דסגי לה במה שמבטיח לה שיבוא עליה לאחר זמן, א״כ אף בשלש נשים יכול להבטיח לשתי מהן שיבוא עליהן לאחר זמן, וא״כ עכ״פ לפי טעם זה יהיה אסור לדעת רבינו אף ג׳ נשים. [ומ״מ לטעם הב׳ ברא״ש אף לרבינו אפשר דשרי].

^ג מתוס׳ הרא״ש וכעי״ז בתוס׳ ד״ה כי, והבאנו מדברי התוס׳ הרא״ש כי נראה שדרכו להעתיק לשון רבינו.

^ד וכ״כ הריטב״א שכן איתא במקצת נוסחי הגמרא. אך רש״י בד״ה ורבנן, פירש דחיישינן שמא אין שם אנינות ועושים עצמם כאילו יש אנינות ויוצאין לעבירה, כי ההיא איתתא דאפיקתיה לתינוק חי בחזקת שהוא מת כדי לעשות עבירה עם היוצא עמה. ובל״א פירש דל״ג כלל ורבנן אלא זה קאי על אבא שאול דאמר דיו בחיים שנתתי לו, כי ההיא איתתא שקשתה על מתה יותר מדאי עד שמתו שבעת בניה והיא אחריהם, ול״ג גם דהוה עובדא ואפיקתה.